הציבורי זה הפרטי החדש

: טל אפשטיין 09 יוני 2016
3880
מוסדות ציבוריים מעוררים בנו תחושות קשות. התורים הארוכים בביטוח לאומי, החבילות שהלכו לאיבוד בדואר ישראל או פקידי הקבלה האדישים במשרד הפנים – כל הארגונים בחסות המדינה לוקים בבירוקרטיה נוקשה, חוסר סדר הגובל באנרכיה מוחלטת ותודעת שירות ירודה במיוחד. בשונה מהמגזר הפרטי, מוסדות ציבור הם בגדר מונופול. היעדר התחרות מייתר את הצורך להתייעל ולהשתפר, לקוחות שבויים ללא קלף מיקוח.

לאחרונה הזדמן לנו להכיר מקרוב גופים שונים מהמגזר הציבורי וביניהם רשות הטבע והגנים, מנהל התכנון, רשות החדשנות, תאגיד השידור הישראלי ועוד. נוכחנו לגלות כי מרביתם נמצאים בעיצומו של שינוי שבמרכזו תפיסת הלקוח (האזרח) במרכז. איוש משרות מפתח על ידי בכירי המשק, השקעה אדירה בפיתוח משאבים ושירותים לרווחת הלקוחות, התנהלות תקציבית שקולה והמון פתיחות לחדשנות ויצירתיות. גופים ציבוריים עם אוריינטציה עסקית, השואפים למלא את תפקידם בצורה הטובה ביותר ולספק מוצרים ושירותים מהודקים המותאמים לצרכים המשתנים.
 
אנו סבורים כי התוצאות בשטח לא יאחרו לבוא. גופים גדולים, חזקים ומתוקצבים הפועלים למען רווחת הציבור על כל גווניו. הצלחתם אינה נמדדת בדוחות הרבעוניים, אלא בהיקף ההשפעה ושביעות הרצון. הם חופשיים משיקולי רווח או רייטינג ולכן מתמקדים באינטרס הציבורי הטהור, יפנו משאבים למחקר לשם הידע או הפקת תכנים רק לשם העשרה. יש להם הפריבילגיה לראות ולתכנן רחוק, לקחת סיכונים ולהשקיע היום במה שאולי יוכיח את עצמו בעתיד. זוהי נקודת המפנה. גופים ציבוריים טורפים את הקלפים, ממציאים את עצמם מחדש ועושים זאת בצורה מעוררת השראה.

אחרי עשורים של נחיתות למול המגזר הפרטי, אולי זו השעה להיפוך היוצרות? שנעדיף את הצפייה בערוץ 1 על פני הערוצים המסחריים? שנעדיף להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית? שנרצה לעבוד בגופים ציבוריים בשל חדוות היצירה? הריגוש? עוד מוקדם לומר. אבל יש הרבה למה לצפות.
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED