אפשר לקרוא לזה חופש

: פירמה 05 יולי 2017
2532
השבוע התחיל החופש הגדול באופן רשמי.
הרחובות התמלאו בבני נוער שחוגגים את העובדה שהם לא משלמים שכר דירה, לא יודעים בע"פ את כל מספרי השלוחות של עיריית תל אביב ולא קוראים 10,000 פעם מה רשום על כל שלט לפני שהם נכנסים לחנייה.
כן. להיות צעיר זו הרגשה נפלאה. 

האמנם?

הנוער של היום זה לא הנוער של פעם. האמת? שמעתי את זה גם כשאני הייתי צעירה. אבל כנראה שעם הזמן, כשמזדקנים, שוכחים והופכים להיות האנשים האלה, אלה שלא האמנו שנהיה. אלה שמנענעים את הראש ואומרים: כשאנחנו היינו ילדים אז..." או "היום זה לא מה שהיה פעם...". אז נכון, היום זה בהחלט לא מה שהיה פעם. אבל האם פעם היה טוב יותר או קשה יותר? האם אפשר להשוות בכלל?

לכל דור יש את הבעיות שלו, האתגרים, וכן גם את הדברים הטובים. אני עוד זוכרת את הצעקה של השכן ממול שקרא לי לצאת החוצה לשחק. אני זוכרת את הכדורגל בגינה הציבורית ואת הצעקות, מכל חלון, שהכריזו על השעה 17:30, השעה בה שודרו תכניות הילדים. אני זוכרת שהשארנו את הדלתות פתוחות, כל אחד היה יכול להיכנס. שכשדפקו בשקט על הדלתות צעקנו "פתוח" בקולי קולות.

והיום? היום לא צועקים מכל חלון. החלונות היום סגורים, מכשירי הטלפון פתוחים. בדלת לא דופקים, אלא מסמסים. ובטלוויזיה יש 24/7 ערוץ הילדים.
מה שנשאר, ולא נעלם, זו הסקרנות. כמו תמיד, ילדים רוצים לראות ולשמוע הכל, מתעניינים בכל דבר, רוצים ללמוד ולחקור, לנסות ולהתנסות. לא משנה במה. עיניים גדולות. אפליקציה חדשה, משחק מחשב, תוכנית בטלוויזיה.

זה לא הם, זו הקדמה.

הנוער של היום יודע כמה זה חשוב להיות מחובר. וכמה מחובר זה יודע. וכמה מחובר ויודע זה חשוב. פיתוח מהיר וריבוי הפלטפורמות, מהן אפשר לצרוך מידע, הופך את הצורך להיות מחובר לעבודה. אני רק אפתח את המחשב לשנייה, רק אענה לאיזה מייל, אבדוק מה שלום החברים בפייסבוק (ובדרך אכתוב איזה פוסט ותגובה), ויש איזה סרטון חם ביוטיוב, הופה, התרעה מ-ynet ועוד נוטיפיקציה, מפה לשם, קשה להתנתק מהמחשב ומהסלולארי.
בניינו, לשם העולם צועד. להביא רופא הביתה זה כבר פאסה. עכשיו כל בחורה חולמת על גבר שעובד בהייטק. העובדה שאפשר לעבוד מהבית, היכולת שלנו לקבל גירויים גם מבלי לצאת החוצה, גורמים לנו לצאת פחות ולצרוך את כל מה שיש לעולם להציע מתוך כף היד, ישירות מהספה.

אנחנו הופכים עצמאים יותר, מבודדים יותר, הקשר עם המשפחה רופף יותר וחברים מתחלפים באופן תדיר. אפילו קניות, שהיה הבילוי המועדף, נעשות באופן מכוון. אז פלא שהנוער של היום כבר לא יוצא מהבית?
וכמו פעם גם היום, הכל זה עניין של מינון, של היכולת שלנו בתור יחידים למנן את השעות מול המחשב ולצאת מהבית. היכולת שלנו בתור הורים, לתת לילד שלנו הפסקה מהמרדף אחרי ידע והתנסות ולגרום לו לבלות עם חברים. אפילו סתם לשבת בחוץ ולרכל על העולם.

והכי חשוב, אנחנו חייבים להישאר מחוברים לשפה של הנוער, כי הם יכולים ללמד אותנו, יותר ממה שאנחנו יכולים ללמד אותם. אחרי הכל הם אשפים בלימודים. הם עובדים בזה יום יום.
 
ולמי שעדיין חושב שהיה פה שמח לפני שנולדתי:
צ'ומפי ואין-שם חינוכית (1984):
https://www.youtube.com/watch?v=EGO-ROtIt0w
-
מקרון 1 (1985):
https://www.youtube.com/watch?v=NlmE2qHZkTk
-
רואים שש שש (1987):
https://www.youtube.com/watch?v=jI5fDGft6zY
-
שוטרים וגנבים (1988):
https://www.youtube.com/watch?v=BckwIYmd1RE
-
אייסיס (1975):
https://www.youtube.com/watch?v=FdBRLV6PGro

וכמובן האיש שכולנו רצינו להיות (1983):
https://www.youtube.com/watch?v=Ugb_TIpPoWA
 
 
 
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED