פסקול לחיים

מאת : אלעד משען 09 נובמבר 2015
6170
אני אוהב מוזיקה. היא מלווה אותי מגיל 0 ועד היום. מנגנת את הפסקול של החיים שלי, מהרגעים הכי קשים ועד פסגות האושר. זמנים של קושי, מאמץ, נצחון, זרימה. רגעים של ביחד, של לבד. בשלב מוקדם אפילו נהניתי לייצר אותה בעצמי - להקה, הופעות והכל. לבנות את הפסקול. ללוות את עצמי בשביל של החיים. 

גם היום אני מנצל כל רגע אפשרי להכניס צליל או שניים לאוויר. בוחר בקפידה או אקראית את האווירה הרצויה לכל מצב. זה מדהים איך אותה הסצנה משתנה מקצה לקצה במרחק של מנגינה אחת. תמיד יש את הרגע שבו צריך להחליט, מה מתאים עכשיו, מה בא לי. ולפעמים הייתי מעדיף שמישהו אחר יקבל את ההחלטה. כמו תחנת רדיו, רק מותאמת אישית. לא להעדפה הסגנונית שלי, אלא לסיטואציה שבה אני נמצא. לא לז׳אנר שהולך עכשיו, אלא לרגע הספציפי הזה של היום. למצב הנוכחי. לא הספקתי לחשוב על זה יותר מידי, והנה בא מותג שהבין את זה. הבין שאין לי תמיד את הכוח לדלות ולחפש, להתאים ולחבר רגע עם פסקול, מצב עם מנגינה. כמו כל מותג טוב הוא הבין שאני רוצה שמישהו יעזור לי, יקל עלי. ויעשה את זה פשוט. 

אקו 99 הוציאו אפליקציה. יותר מזה, מהות הנוכחות הדיגיטלית עכשיו מבוססת על זה. מה אני עושה עכשיו, באוטו? אחלה. מה בא לי, לתופף בקצב על ההגה, מעולה! 2 שאלות והפסקול מתחיל. מותאם בדיוק לרגע הזה. מרגש ומפתיע, מוכר ומתאים. אבל היי, רגע - הגעתי למשרד? נהדר. מתחשק לי להתרכז? נפלא. לחיצת כפתור והפסקול ממשיך הלאה, מלווה אותי לאורך כל היום, דרך כל מצב. האמת - עשה אותי מאושר. כל היתרונות של בחירה אישית עם ספריה אינסופית. ולי לא נותר להרים כוסית לחיים (בבית, על הספה, start) למותג שלקח צעד קדימה ובאמת פוגש אותי במקום הנכון, במקום שמביא לי את הערך האמיתי. מותאם, עוזר, פשוט, נגיש. 

אז עד שיגיעו לכאן הספוטיפיים והאפל מיוזיקס למינהם, הרי לנו יציאה כחול לבן, ממש כאן מתחת לאף. ואפשר ללמוד ממנה הרבה. כל המותגים שם בחוץ, תבינו כמה עקרונות יסוד: מי אני באמת? מה אני צריך? איך אתם יכולים לעזור לי? להגיע אלי למקום הכי אמיתי, הכי אישי. רק שם, אם נפגש - אני מיד שלכם. נאמן ומחוייב. מאמין לכם. בכם. ועכשיו זה כבר לא משנה אם אני עם חברים בערב בנים, או שאני עושה ספורט אינטנסיבי, יש כאן עכשיו מותג שמלווה אותי בול. עם ההבנה האמיתית והפסקול הכי נכון שיש. 

 
הפוסט הכי טוב בחיים

מאת : רויטל אורנבך 04 נובמבר 2015
4387
ההגדרה של קלישאה היא ביטוי קבוע.

אבל כשמישהו אומר ביטוי קבוע כמו בוקר טוב, לא אומרים עליו שהוא קלישאתי. 

תחשבו כמה פעמים יוצא לכם לומר ביטויים קבועים: 
כואב לי הראש, אני רעב, נהיה חושך מוקדם – ואלה לא קלישאות.
כשחושבים על זה, אנחנו אומרים הרבה אמירות קבועות שחוזרות על עצמן.  

אז מה בעצם הופך אמירה קבועה לקלישאה?
I could tell you but then I'd have to kill you
קלישאה בעצם תמיד קצת משקרת. 

כדי שביטוי קבוע יהפוך לקלישאה, צריך להיות בו משהו מזוייף ולא אמיתי: בסרטים היא השוטרים שמסתובבים בחנויות דונאטס, הכומר ששותה יותר מידי, או הזונה עם לב הזהב.

במיתוג ובפרסום הקלישאה באה בדמות הסבא שמעיף עפיפונים עם הנכד שלו (ביטוח), אנשים שמביטים על מסך מחשב (היי – טק), וציצים (כל התשובות נכונות).

אז נכון - בכל קלישאה יש קצת אמת (והנה לכם אחת), אבל כשרוצים לפרוץ את מחסום ההרגל ולהזיז למישהו משהו – הקלישאה נשארת שקופה. 

תהיו אמיצים. 
choose or lose

מאת : אלעד משען 25 אוגוסט 2015
4919
קוראים לזה עידן השפע.
כל דבר שאנחנו צריכים, יש יותר ויותר ממנו - רק צריך לבחור. חופש הבחירה, עד כמה הוא נותן לנו חופש אמיתי?...

הרי אם חושבים על זה, אנחנו לא בהכרח מקבלים יותר החלטות מבעבר, היקף נקודות ההחלטה שלנו לא ממש צמח. אנחנו עדיין קונים לחם וחלב כמו פעם, קוראים ספר או שניים, ושומעים מוזיקה בין לבין. מה שבאמת צמח לו בשנים האחרונות הוא היקף הוויתור. בכל בחירה שאנחנו עושים, אנחנו מוותרים על משהו אחר, רק שעכשיו אנחנו מוותרים על הרבה הרבה יותר. אם פעם בחרנו שחור, זה היה על חשבון הנסקפה (היה גם על חלב…), אבל היום - אם נבחר באותו קפה שחור בדיוק, זה יהיה במקום האספרסו (והכפול) האמריקנו, הלאטה, הקפוצ׳ינו והנקודה ברורה. בתחילת שנות התשעים היו 3 רשתות טלויזיה בארה״ב. כשהצופה בחר לראות שלושה בדירה אחת, הוא ויתר על ביל קוסבי והחדשות. היום, על כמה הוא מוותר, עכשיו שיש מעל חמישים ערוצים?... וזה עוד בלי לפתוח את המחשב.

כשמוותרים יותר, מתוסכלים יותר. 
ואנחנו לא אוהבים להיות מתוסכלים, אז נשתדל לא לוותר. ובמקום שחופש הבחירה הגדל והולך יביא אותנו לבחירה הטובה ביותר - הוא רק מאלץ אותנו לא לבחור באמת. לזפזפ. קצת מזה וקצת מזה. אנחנו תזזיתיים יותר, קופצים מדבר לדבר - מולטיטאסקינג. אנחנו כבר לא ממש מסוגלים להתרכז בדבר אחד, הרי יש עוד כל כך הרבה שם בחוץ, בטוח טובים יותר מזה. אנחנו מאבדים קשב וריכוז - שמונה שנים ומספר המאובחנים כמעט הכפיל את עצמו. רוצים להכיר הכל, ובעצם לא מכירים כלום כמו שצריך. 

תקרא לי כשזה מוכן.
וכך, יותר ויותר מותגים עושים את הסינון בשבילנו. הגן הסגור מחליף את הקוד הפתוח, ההתמחות מחליפה את הפתיחות. המוגדר מחליף את האפשרי. צמצום מרחב הבחירה גם מצמצם את מרחב הויתור, ואיתו את עומק התיסכול. מבט חטוף אל המותגים השולטים מראה בבירור: אפל מסננת לכל עבר. זו השיטה. רוצה מעברון במצגת? תבחר מתוך חמשת אלו (ואיזה חמישה נפלאים הם). פייסבוק? אותו הדבר. אחוז קטן מהפוסטים של חברים שלכם באמת עולים לכם בפיד. בפייסבוק יודעים לסנן לכם רק מה שצריך. והגדולה מכולם - גוגל. פעם התפקיד היה לסדר את המידע, שזה בעיקר לשים חשוב למעלה ופחות חשוב למטה. היום, תוך היכרות אינטימית עם כל אחד ואחד מאיתנו, זה כבר לא רק לארגן - זה לסנן. ובגדול. תוצאות החיפוש הם לא רק מה שיש, אלא מה שמתאים לך. 

למקל הזה יש שני צדדים.
yo. אפליקציה. כל התפקיד שלה בעולם הוא לשלוח את המילה ״יו״ למי שתרצה. אין טקסטים, תמונות, סרטים, כלום. לא רק שסיננו לי את האפשרויות, השאירו לי אפשרות אחת (!) בלבד. 160 אלף הורדות בחודשיים הראשונים. אפליקציה שלקח 8 שעות להכין היתה מוערכת ב-10 מיליון דולר ביולי 2014. פתאום גם לזה יש זכות קיום. אנחנו כל כך עייפים מלבחור, שאפילו הסינון לא מספיק לנו. תנו לנו אופציה אחת ונעבוד איתה. 

הפרסונליזציה של השפע.
אז מותגים לומדים אותנו, את ההרגלים שלנו, ההעדפות שלנו, הסגנון והלשון - ומסננים עבורנו. אבל נראה שזה כבר לא מספיק. אולי חופש הבחירה האמיתי הוא כשיבוא מותג ולא יסתפק בלדעת מה לסנן, אלא גם איך לסנן. לא רק כמות אלא איכות. יש מי שירצה רק תפוח ביום, יש מי שירצה מטע בחצר האחורית. אני רוצה מותג שיתן לי להחליט איך אני רוצה להחליט. מה אם פייסבוק יחזיקו ברומטר אחוזים בצד, ואני אחליט כמה לסנן? ואולי גוגל יחזיקו תיקיית פרופילים אישית ואני אחליט על פי איזה פרופיל לסנן. יום אחד ארצה להיות ההוא שמתעניין במכוניות, ויום אחר ארצה להיות רגיש ואימפולסיבי בעל חוש הומור. אבל גם אז אצטרך לבחור, לא?

ולוותר?


 
רציתם זול ? יש לזה מחיר

מאת : דורון גולדנברג 18 יוני 2015
4166
אחת חברות התעופה המוזלת היא ryanair האירית.  בפרסומות היא עונה לתלונות שעלו נגדה ואומרת למיליוני לקוחותיה בפשטות: המחיר כזה זול..אז תסתמו ת'פה...

(with price this cheap, shut the f*ck up) הגישה המרעננת והלא שיגרתית של ryanair מעידה על מגמה רחבה יותר במסגרתה הלואוקוסט הפך למיינסטרים ומפסיק להתנצל על זה.

אופנת הלואוקוסט הפכה למיינסטרים בעולם. בתחום התעופה איזיג'ט (easy jet) הם הבולטים. חברת תעופה שגבתה שליש מחיר לכרטיס טיסה ממה שהיה נהוג עד אז. הסופרמרקטים המוזלים בארה"ב, זארה ו H&M החלו להוות אלטרנטיבה פופולארית בתחום האופנה, למותגי יוקרה. אופנה זו של לואוקסט בתחומים רבים של חיינו הגיעה באיחור אופנתי לישראל. 

מותגים ישראלים כגון גולן טלקום בשוק הסלולאר, רמי לוי בתחום הקמעונאות (סופרמרקטים), קופיקס בתחום הקפה ואי אפשר שלא להזכיר את חדירתה העמוקה של איקאה בישראל (3 סניפי ענק)  גם אם המותג הוא שוודי ומוכר בכל העולם. מותגים אלה אינם מוגדרים כלל ועיקר כמותגי שוליים, אלא זכו ובצדק רב להיות מותגי מיינסטרים. 

אז אם נחזור רגע למסר של חברת התעופה האירית, הרי שכל המותגים הללו שציינו, בעצם פועלים בדרך שלא נהוג לייחס למוצרי צריכה. הם פשוט אומרים את האמת: יש מחיר לזול. אם המותג לא משקר לך והוא אומר לך את האמת, אתה מקבל בנוחות פגמים, אורך חיים קצר, חוסר נוחות וכו. הצרכן לוקח על עצמו ושותף למאמץ המותג להוזיל עבורו שירות, שהצרכן מודע לכך, שאם ילך למותג יוקרה באותה קטגוריה, הוא לא יצטרך 'לסבול' מאותם פגמים. 

עדיין, יותר ויותר אנשים בעלי ממון, אנשים שיכולים להרשות לעצמם מותגים ושירותים יקרי ערך, מעדיפים את מותגי הלואוקוסט מסיבותיהם עימם.

מהפך המיתוג של הלואוקוסט נובע מסיבות מובנות. אם זה יוקר המחיה בכל העולם, אם זה פתרונות יצירתיים של העסקים איך להתמודד עם עליית חומרי הגלם ובכל זאת להרוויח וכו'.
אך חשוב להדגיש, לא כל מי שמוריד מחירים, שורד או הופך למותג לואוקוסט מצליח.  צריכים להתקיים  תנאים להצלחה. זול וגרוע לא ישרוד. עדיין יש לשמור על יתרונות במקומות כגון שירות ואיכות סבירים. כל אחד ממותגי הלואוקוסט שהצליח, מעניק ערך מוסף לקהליו. אם זה יכולת רכישה מהירה, אם זה סגנון חיים, אם זה מוצר שלפחות בנראות אינו נופל ממוצר מוביל בקטגוריה וכו. רק עוגמת נפש במחיר זול לא תגרום לשום מותג להתרומם. 

 קהל הצרכים המשתנה של מותגי הלואוקוסט הוא התשובה לכך שהלואוקוסט הפך למיינסטרים. אם פעם קהלי המטרה של המותגים המוזלים היו צעירים כגון סטודנטים, בני נוער, חיילים (במקרה של ישראל), הרי שהיום, המותגים האלה מתחרים על ליבם של כל קבוצות הגיל והסטטוס של הצרכנים. 

בישראל אף לקחו את זה צעד אחד קדימה. המהפכה החברתית שהחלה לפני שנתיים, גורמת למותגי הלואוקוסט לדבר בווליום גבוה יותר ויש למחיר נמוך מענה לא רק צרכני-מחירי, אלא מענה תדמיתי. התרבות החדשה שמטופחת כרגע בישראל, היא 'להתחשב בכיסו של הצרכן'. וכך, גם הצרכן לומד להתחשב בכיסו. הלואוקוסט מנכס היום לעצמו את הקהל החשוב ביותר בתחום הצרכנות והוא מעמד הביניים ומעלה. מעמד שהיום לא מתבייש להודות שהוא לא גומר את החודש ולא מתבייש לקנות מותגים שנראים טוב, נחשבים בסדר, ומחיריהם הוגנים, גם אם הם נחשבים נחותים יותר ממותגים אחרים בקטגוריה. 

אם הצרכנים הבינו שלואוקוסט הוא המיינסטרים, אז..למה אתם מחכים ?  
חדש זה השחור החדש

מאת : דורון גולדנברג 22 יוני 2015
3503
כל שנה באותו הזמן. ההרגל של החידוש. האם לא נוכל להמשיך לשמוע ולדבר בסמארטפון 2 גרסאות קודמות? או אפילו לגלוש באינטרנט? עד כמה הן ישנות? כשנה? המושג ישן ( old) מקבל משמעות כמעט עתיקה על גבול הלא רלוונטית. וכל זה למה? כי המושג חדש גם הוא  מקבל חיים משלו. חדש, זה הרלוונטי החדש. או כמו שנהוג לאמר, חדש זה השחור החדש. תרבות ה'חדש' נכנסה כה חזק לתרבות של העולם שהיא מוטמעת בנו, בני האדם אם נרצה או לא. והרי האדם הוא יצור חברתי ועל פי רוב, כולנו רוצים להיות חלק מאותה רקמה אנושית אחת גדולה. 

ולראיה, כמה זמן אתם מסוגלים לחכות?
לנציג שירות בטלפון, לחבילה עם ספרים מאמזון, לפרק הבא, לעוד לייק, לתגובה בוואטסאפ, לדגם החדש של הסמארטפון שהושק אתמול?
אנחנו הופכים יותר ויותר לחסרי סבלנות, לא יכולים לדחות סיפוקים, מאבדים עניין במהירות - מה שהיה אתמול, היום ישן ולא רלוונטי. קצב החיים המודרני והטכנולוגיה המתפתחת בקצב מואץ הופכים אותנו לבעלי שליטה עצמית נמוכה עד לבעלי ״גבולות אגו רופסים״.

מושג זה מגיע מתאוריית האישיות של פרויד - אדם שאינו מסוגל להשהות את הסיפוק עשוי להיות בעל זהות לא מאוזנת אשר אינה ניתנת לשליטה. נראה כי אם פרויד היה חי היום כולנו היינו מאובחנים ככאלו.
המידע הזמין בכל מקום, ה״צונאמי״ של המסרים שמטביע אותנו כל יום, כל שעה, כל דקה. 
הרשתות החברתיות שחושפות אותנו לכמות לא הגיונית של ״שיאים״ בחיי חברנו הוירטואלים, הרצון להיות יותר, לעשות יותר, להשיג יותר. כל אלה הופכים אותנו למכורים לחדש. 

אנשים צריכים חדש. מקום עבודה חדש - כל שנתיים בממוצע. בן זוג חדש - כ- 50% גירושין.
סמראטפון חדש - 63% מהישראלים שידרגו בשנתיים האחרונות. ממשלות חדשות - 33 ממשלות בישראל ב-66 שנה. רכב חדש - כל 3 שנים בממוצע. בגדים חדשים. טעמים חדשים. יעדים חדשים.

ריגושים.
כאשר הצורך הבסיסי שלנו בוודאות, בביטחון, בצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם מסופקים, אנחנו מחפשים את מניעי הגדילה שמספקים לנו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות.
הצורך באומנות, ביופי, ביצירתיות, בחומר ורוח חדשים. לצורך בסיסי יש גבולות, אדם רעב שאכל לא ימשיך לאכול, אדם שחווה חוויה מרגשת ירצה עוד.
למותגים בימינו יש הזדמנות להשביע את הרעב הנפשי שלנו, דרך חוויות חדשות, תוכן ועניין חדשים כל יום. 
מותגים רלוונטים הם אלו היודעים בכל רגע להבין את צורך קהלם ב'חדש'. 
מאידך, החשש משינוי, מאיבוד נכסים, מכך שלא יזהו אותנו - גורם להרבה מותגים לדרוך במקום, להפוך לחסרי רלוונטיות ועניין ולהישאר מאחור. מותגים שלא משכילים להיות חדשים כל הזמן, לא שורדים. להיות חדש לא בהכרח אומר להיות אחר ולמחוק כל שריד של זהות עבר, הכוונה לשמר מרכיבים חיוניים בזהות המותג ודרכם להתחדש. לספר את הסיפור הייחודי שלנו בדרכים חדשות. בשפות עדכניות ורלוונטיות לקהלים שלנו.

אם הגעתם עד לכאן - אתם ללא ספק בעלי שליטה עצמית גבוהה וסבלנות.
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED