בא לי ויראלי

מאת : מירב כרמל 08 יוני 2017
1822
אני חייבת לציין שיש לי בעיה עם המילה "ויראלי".
ההגדרה הזו נשמעת לי כמו משהו שהרופא לא ייתן עליו אישור מחלה, אלא ישר יגיד שצריך לכתוב צוואה. "זהו". הוא יאמר. "אין מה לעשות. יש לך...ויראלי!"
הסלידה שלי מהמילה הזו, היא לא סתם. עד לאחרונה, היה חיידק ויראלי שגרם למחלה ויראלית ועכשיו יש גם שיווק ויראלי. ושיווק ויראלי הוא בדיוק כמו המחלה- מדבק ועובר מפה לפה (ומפחיד!). 

הבעיה היא שבשונה ממחלה, כשמעלים סרטון לרשתות החברתיות, לא יכולים לדעת מה גרם למדד הויראליות ולהצלחת הסרטון בקרב הצופים.
שנים שניסיתי להבין מה עושה סרטון לויראלי. מה המרשם המדויק. כמה סוכר? כמה שמן? כמה ביצים צריך להוסיף כדי שיצא סרטון כזה מתוק מתוק שכולם ירצו לראות. אז חיפשתי באלוהי הגוגל סרטונים ויראליים ישנים. אבל אלוהים לא כזה פשוט. לפעמים, יש דברים שהוא לא מוצא (אולי כי אלוהי הגוגל הוא במקור, אמריקאי). אז חיפשתי באנגלית וגיליתי, נו, אוצרות.

ההיסטוריה הויראלית (לפחות בשבילי) התחילה בסרטונים שתיארו מהלכים פשוטים במיינקראפט. אין לי מושג מי באמת צפה בהם אבל זה סימן את תחילת התופעה. כך, נסללה הדרך למבטים דרמתיים שסיפק סנאי תמים, לחתולים וכלבים שאותגרו שכלית, וכמובן לכוכבי הרשת הבלתי מעורערים, ילדים. 

אני לא מאמינה גדולה במקריות, אבל בדיוק השבוע, חגגו עשור לסרטון הוויראלי האהוב עלי: "צ'ארלי נשך לי את האצבע!" אז צ'ארלי ואחיו כבר טינאייג'רים וזה לא מראה רק עד כמה הזדקנו. זה מראה עד כמה התופעה הויראלית היא כאן כדי להישאר. רק שכמו כל מחלה, גם לתופעה הויראלית פיתחנו נוגדנים. קשה יותר להפתיע אותנו, קשה יותר להצחיק, ובעיקר, קשה יותר לגרום לנו לצפות ולהזיז את האצבע לכיוון הלייק או השיתוף. הכיף בזה הוא שאם פעם חשבנו שיש חוקים, היום אנחנו מבינים שצריך לעבוד קצת יותר קשה כדי להשיג צפיות. וקצת יותר יצירתי.

זה בדיוק מה שעושה רומן בוצ'אצקי. הבחור שהגה וביצע את הסרטון הויראליI'm Jewish And You Know It, התבגר והפך לבמאי קליפים ויראליים מצליח.
ולא. הוא לא יאמר לכם איך לעשות סרטון ויראלי מוצלח, הוא פשוט ילמד אתכם איך לעשות סרטון עם פוטנציאל ויראלי. כזה שהצופים מחכים לו. כזה שיראו כמה פעמים. כזה שישלחו לחברים. סרטון שייצר שיח ובאז.

איך?
בואו לקבל טעימה מדוגמא קטנה וחזקה:

זהב-סטטיק ובן אל
הבחור שתולה את השלט בהתחלה, תולה אותו שוב אחרי כמה שניות.
כמה פעמים צילמו את בן אל תבורי על הכיסא ואיך הוא עושה את זה?
מה קורה שם בתא של מוכר הכרטיסים? הוא שם? הוא נרדם?
מוכר הגלידה, הוא לא יודע את המילים או מה?
איך לא הז'קט של הבחורה לא נופל עם כל הסיבובים האלה?
ומה הקשר בין כל זה לבין אסי עזר?!סימני שאלה, רמזים, וסצנות ספק אמיתיות ספק מפוברקות גררו מאות אלפי צפיות, שיתופים ותגובות.
וזה בדיוק מה שעושה את זה ויראלי. קללל! ;)

מבט תמים של סנאי
חתול שהחיים התאכזרו אליו
צ'ארלי ביט מי!
The Kafot - I'm Jewish And You Know It
 
מוזה זה לחלשים

מאת : מירב כרמל 19 מרץ 2017
2432
המציאות משתנה תכופות. זה לא חדש. אוטוסטרדת המידע והתחרות הקיימת בשוק, דורשת פתרונות יעילים בזמן קצר. החיים מזמנים לנו כל כך הרבה אתגרים, שפתרונות יצירתיים הם מוצר נדרש. אנחנו חייבים להגיב מהר, לפעול, לעשות החלטות, להראות הספק, כל זה תוך התחשבות בצרכים שלנו ושל אחרים.

רעיונות יצירתיים, הם פתרון טוב לקיצור תהליכים ולהגעה למטרה באופן מהיר ויעיל. רעיונות יצירתיים, שעובדים, מעלים את הערך העצמי שלנו. כלפי עצמינו וכלפי אחרים. אתה מרגיש כאילו יד נעלמת טופחת לך על השכם, גם אם הבוס שלך לא התקרב אליך כל היום. זה הגמול בצידה של המחשבה היצירתית. ומזל שיש גמול. כי יצירתיות צריכה תפעול יומי, חוץ מזה שיש לה רצון משלה, לעיתים.                                                                                          

היא תובענית היצירתיות. היא דורשת. היא מכניסה למחשבות על דברים של מה בכך. היא צריכה תכנית אימונים קבועה כדי להתחזק ולא לסבול מהשמנת יתר או מרזון מסוכן. היא אולי גוררת מחמאות אבל לעיתים מראה לך כמה אתה מוזר, יחסית לאחרים. היא יכולה להכניס אותך להרפתקאות. והרפתקאות, יכולות להוביל למקומות מסוכנים.

צריך לשלוט בה, ביצירתיות. היא כמו בעל חיים. צריך ללמד אותה מתי לרוץ במרחבים ומתי לשים לה מחסום, לקצר את הרצועה ולצעוק "רגלי!" כמו כלב היא היצירתיות. כולם יכולים לאמץ כלב. מעט יכולים באמת לטפל בו. וכיאה לבעלים אתה בדאגה מתמדת. מה אם שחררתי אותה והיא תברח? מה עם פינקתי אותה והיא תשמין? מה אם לא השקעתי בה, ופתאום, רחמנא ליצלן, היא תלך לי לאיבוד.

אויי. המחשבה הקונסיסטנטית הזאת. שהיצירתיות, קושר ההמצאה והשליפה, יאבד, היא החרדה הגדולה ביותר. חרדת הביצוע החמורה ביותר היא לא נחלתו של המין הגברי, אלה שייכת, כמות בלתי מוגבלת, ואין סופית לאנשים היצירתיים.
התיאבון של היצירתיות הוא תיאבון גדול. היא חיה ממחמאות וטפיחות על השכם, כדי לשכנע בעצם בקיומה. ואם אתה לא חזק מספיק, אם החיזוקים לא מגיעים, היצירתיות יכולה להתפרע לשרוט. לכן, צריך לנהל איתה שיחות לפעמים. לתת לה להרגיש את הביחד. לטפח אותה יום יום. תמיד היא יכולה לגדול ולהתפתח. אבל היא תמיד שם. מחכה שתלטף אותה ומקשקשת בזנב.

לכן, תן לה להיות. תאהב אותה עם כל היתרונות ועל אף החסרונות. תן לה גבולות. תטפח אותה. תן לה לפחות יום אחד של גירויים בשבוע. זה לא אומר שעכשיו אתה עובד אצלה. זה רק אומר שפעם בשבוע יש לכם דייט. רק אתה והיא לבד. תקרא ספר, תראה סרט טוב, תלך להופעה, לתערוכה אפילו סתם לטיול עם הכלב. תסתכל על השמיים, תנעץ עיניים, תביך את עצמך. תצא מהסייף זון שלך. תאתגר את עצמך. תאתגר אותה. 

כי היצירתיות היא שריר. המוזה היא סטוץ לא אמין שבא והולך.
מפוצלים

מאת : מירב כרמל 02 מרץ 2017
3164
המוח שלנו.
אנחנו משתמשים בו אפילו כשאנחנו ישנים.
לכן, לא נכון להגיד שהלב הוא השריר הכי חזק. אלא המוח.
נכון. כמה אונות הן עדיין לא שריר, אבל ההגדרה הזו נראית הכי מתאימה למשהו ערטילאי ולא ידוע, שתמיד נמצא בתזוזה. תמיד מתפתח, ואולי אפילו משתנה. כמו חיית טרף שמחליפה צורה על פי חוקי הג'ונגל. אכול אחרת תאכל. צריך להתייחס למוח בדיוק כמו שריר. 

תראו את איינשטיין למשל. הגאון של המאה ה-20. מדען שאחראי על כמה מהתגליות החשובות ביותר. חלקן הוכחו מדעית והפכו לעובדות. חלקן עדיין לא הובנו או אוששו. איינשטיין נפטר בשנת  1955, בהיותו בן 76. שעות ספורות אחרי פטירתו, הוסרו מוחו ועיניו, על ידי הפתולוג תומס הארבי. אותו הארבי, כנראה הבין מה יש לו בידיים (ומה היה לאיינשטיין בין האוזניים), צילם אותו במצלמת 35 מילימטר, וחתך אותו ל-240 חלקים. הד"ר המהולל, חצה את ארה"ב, בעודו מחלק את חלקי המוח לכל המרבה במחיר. רק ב-1996 חזר ד"ר הארבי למרכז הרפואי האוניברסיטאי באוניברסיטת פריסטון, והחל לחקור את החלקים שנותרו ממוחו של איינשטיין. המחקרים גילו, שיחסי הגודל ואופן התיפקוד, במספר איזורים במוח, גדולים או שונים, מאלו של אדם ממוצע. לדוגמא: החוקרים מצאו אצל איינשטיין קליפת מוח קדם מצחית מורחבת ומפותחת. קליפת מוח קדם מצחית, אחראית על פעולות קוגנטיביות. גודלו של החלק הלטרלי בקורטקס הסומטו-סנסורי הראשוני, אצל איינשטיין גם הוא היה שונה. מדובר על אזור האחראי על חשיבה מופשטת. היכולות הקוגנטיביות, שהושפעו כמובן ממבנה המוח של איינשטיין, הן האחראיות לאופן המחשבה המהפכני שלו. כושר ההמצאה ודמיון של תוצאות אפשריות, נבעו, אולי, מהמוח המיוחד שלו. העובדה, שתהליכי המחשבה של איינשטיין היו מפותחים ביותר, נתמכה גם על ידי איינשטיין עצמו שהודה שתהליך החשיבה שלו אסוציאטיבי ומורכב מסידרה של תמונות ותחושות. למעשה, הוא הרגיש באופן גופני, ואפילו ראה בצבעים, את המחשבות שלו.

ישנה אמונה רווחת כי מוחו של איינשטיין היה גדול מגודל מוחו של אדם ממוצע, וכי הוא השתמש ביותר מ-10% מהמוח שלו. אולי זו אגדה אורבנית. אם תרצו להגיע למסקנה קונקרטית אתם מוזמנים לגשת למוזיאון הבריאות והרפואה הלאומי במרילנד, שם תוכלו לבחון את צילומי מוחו של איינשטיין, או ל-Mütter Museum, בפילדפיה שם מוצגות 46 החתיכות שנותרו ממוחו. כך או כך, אין ספק שתפקודי המוח של אינשטיין היו גבוהים בהרבה מהממוצע, ולכן, אני נוטה לחשוב שיותר מ-10% היו בשימוש. מחשבה כזו, פותחת פתח לשאלות ותהיות, והרי בשביל זה אנחנו כאן,
לא?

תארו לכם מה יכול היה לעשות אדם, לו השתמש ב-20%, 30%, או ב-100% מהמוח שלו. תחשבו אילו יכולות צפונות באחוזים האלה, שבהם אנחנו לא משתמשים. אין ספק שתפקוד המוח תלוי לא רק בגודלו, או באופן תפקודו, אלא גם באישיות של האדם המחזיק בו. מדובר על יחסי גומלין בין מוח לנשמה, כאלה שיכולים לשנות את המוח ולהגמיש אותו. לאפשר לו להכיל, להתמודד ולכוון את הגוף לעבור קשיים ולהשיג מטרות מאתגרות.

זו הייתה התובנה במרכז הרצאתו של דרור תמיר, פסיכולוג שיקומי וניורופסיכולוג, שהגיע אלינו לאחרונה לדבר במסגרת סדרת מפגשי ״פירמה למה״. בהרצאה, ראינו כיצד ספורטאים ידועים מתכוננים למצב של תחרות. היה פער עצום בין אופן ההתנהגות של מייקל פלפס ויוסיין בולט. הראשון נכנס למצב שנראה כמדיטציה והשני נמצא במסיבת טבע מטורפת. ושניהם, לפני תחרות שיכולה להשפיע על מהלך הקריירה שלהם. הבנו שצורת המחשבה ואופן הלמידה, משפיעים על אופן ביצוע המשימות, וששניהם יכולים להשתנות עם הזמן, התירגול ובהתאם לסביבה המקיפה אותנו.

בואו ניקח את המסקנה הזו צעד אחד קדימה.
אם ישנם אנשים שהמוח שלהם פועל אחרת, שהם מנצלים אחוזים גבוהים יותר מהמוח שלהם ועל ידי כך משנים ומשפרים את היכולות האנושיות שלהם, אולי אנחנו בפתחו של שלב נוסף באבולוציה. בניסוח פשוט: האם קיימים בינינו אנשים בעלי יכולות על טבעיות הנובעות ממוח שונה מהממוצע? אם המוח של איינשטיין היה שונה, והשוני הזה היה אחראי על הגאונות שלו, האם יש אנשים שלא מרגישים כאב, קוראים מחשבות או חוזים את העתיד רק מכיוון שהמוח שלהם שונה? ואם זה כך, אלו עוד יכולות צפונות בתוך המוח שלנו? מה עוד אנחנו יכולים לעשות ופשוט לא יודעים? האם המוח משתנה עם הזמן והאם אשפר ללמוד איך לשנות אותו? והאם אנחנו קרובים להכיר זן חדש של Homo sapiens (האדם החושב), אחד כזה שחושב אחרת ולכן גם פועל אחרת? מה השלב הבא של האבולוציה שלנו, ומה זה אומר על החברה שלנו היום?

דבר אחד בטוח, אם רק נחשוב יותר על המוח, נוכל גם לשנות אותו. להשתפר. להפעיל ולהשתמש בו בקלות. ואולי בעתיד, מי יודע, נוכל גם לשלוט בו, לשנות אותו ולפתח יכולות משמעותיות שאין לכל אחד. הרי, בסופו של דבר, החלום של כולנו הוא לדעת לעוף.


לקריאה נוספת:

מוחו של איינשטיין

בדרך עם מר אלברט מאת: מייקל פטרניטי

התמודדות עם אתגרים: פלפס נגד בולט

השראה: הסרט SPLIT, מ. נייט שאמלאן, 2017
 
 
 
 
 
 
 
אומרים שאנחנו יצירתיים

מאת : אלעד משען 13 פברואר 2017
2875
יש את אלו שאומרים שהם לא יצירתיים. אין דבר כזה. יצירתיות היא תכונה מולדת, רק שיש כאלו שעם הזמן שכחו. כולנו נולדים יצירתיים. מרגע שאנחנו באים לעולם אנחנו ניחנים ביכולת ליצור יש מאין. להמציא. זה העולם בחוץ שמסרס אותנו, שמחפש רק תשובה אחת. רק אחת נכונה. אסור לטעות. 

בסוף גם יש מבחן. 

ומה קורה בשעות שאחרי בית ספר? כשקופסאת הקרטון ברחוב הופכת לטנק אימתני. כשקשקוש מופשט על הנייר מתעורר לג׳ונגל מלא יצורים חיים. כשאנחנו הופכים לרופא וחולה, מקימים לנו מחנה, או בית בובות. כשהמציאות היא כלי ביד הדמיון. כיד הדמיון. ככה זה כשילדים. 

וכשגדלים?  הדמיון הופך לכלי ביד המציאות (במקרה הטוב) או שנדחק לשעות הלילה, לחלומות (במקרה הפחות טוב)

ילדים חדשים בגן שעשועים - לא פחות מחמש דקות והם החברים הכי טובים. עם אותו זיכרון הגיע ג׳ו גביה ועוד 2 חברים, וחשב שזה רעיון טוב להכניס זרים מוחלטים אלינו הביתה. אל הסלון. למיטה. צחקו עליו, שכחו את גן השעשועים של ילדותם ואמרו שהוא הוזה. אבל הוא לא המציא שום דבר חדש. הוא רק האמין במה שכולנו יודעים בפנים. 

לימים הוא צמח להיות airbnb, והלילה - ב-500,000 דירות ילונו זרים גמורים במיטה של אחרים. ב-57,000 ערים בעולם. ואם זה לא מספיק, חלקם יזכו ליותר מחדר ומיטה. המארחים שלהם הכינו להם חוויה שלמה של כמה ימים (סופ״ש קולינרי בפריז, ימי תרבות ברומא, או שבוע גלישה בהוואי). קוראים לזה trips וזה הצעד הבא בחזון של airbnb, להרגיש שייך בכל מקום בעולם.

אז גדלנו והתבגרנו, והרגנו את היצירתיות. והכל כי הפכנו להיות שיפוטיים. הרי לא נולדנו ככה. להיפך. נולדנו חסרי מודעות עצמית וללא שום עבר להתבסס עליו. ללא דעות קדומות או תובנות, ללא מחשבות וגישות שעל בסיסם נשפוט משהו. אם הוא טוב או לא. אם הוא נכון או לא. היינו מקבלים את הדברים כפי שהם. לא רק שלא היתה תשובה נכונה אחת, היו הרבה יותר שאלות מתשובות. 

אבל אז הם התחילו להגיד לנו מה טוב, ומה לא. 
87, בלתי מספיק, פוטנציאל. 
מדדים, מוסכמות. 

והתכופפנו. עוצבנו מחדש. אבל בעוד התכופפנו אנחנו לחוקים ולכללים - העולם בחוץ התחיל דווקא להשתחרר מהם. להפתח. לעולם היום אין גבולות. אין חוקים. ארגז קרטון הוא שוב טנק. הוא הרבה יותר מטנק. ומסך שהיה פעם חתיכת זכוכית שטוחה הפך לחלון עמוק ואינסופי. 

בואו נחזיר את הדמיון מאיפה שהוא נמצא, בין הכריות בלילה, חזרה אל אור היום. אל שולחן העבודה. בואו נאמן שוב את השריר שהתנוון. ניורופלסטיסיטי. בואו נחזור לשחק קצת בנדמה לי. בכאילו.

כי יצירתיות היא לא רק שם המשחק. היא המשחק עצמו.
היכון, הכן, צא.

מאת : אלעד משען 14 ינואר 2016
4963
אני רץ. כבר כמה שנים מאז שנדבקתי בחיידק. והוא מוציא אותי השכם והערב אל היעד, אל הקור, אל השמש הקופחת ואורות העיר הרחוקים. 3 דברים עושים אותו מה שהוא.

תשוקה
להט בלתי נשלט, דחף פנימי, רצון בסיסי ואנושי לדחוף קדימה. את עצמי ואת הגבולות כאחד. יצר ראשוני לזוז, להתקדם. להביא סיפוק וריגוש פנימה. תשוקה שלא נחה, כמו באר ללא תחתית. לשאוב ממנה שוב ושוב, לרוות לרגע אבל להשאר צמא.

חיבור
צורך בסיסי. אבסולוטי. להתחבר פנימה אל היסודות והמהות. אל המרכיבים הבסיסיים ביותר בתודעה, ברגש, במחשבה. חיבור אותנטי אל משהו אמיתי. אל מקור המעיין הנובע. וגם חיבור החוצה, אל המרחבים, אל האינסוף, אל העולם הפתוח וההזדמנויות שהוא מציע. 

משמעת
שום דבר טוב לא בא בקלות. גם התשוקה והחיבור לא היו מתקיימים אלמלא הקרקע הנוקשה והיציבה של המשמעת. לקום כל בוקר מחדש ולכבוש את העולם. בגשם, ברוח, ברעש. בזמן שדוחק בין אלפי המשימות האחרות. והמשמעת כמו חומה בצורה, מגינה על קרקע עדינה ושברירית המצמיחה מתוכה אושר אמיתי. כזו היא המשמעת.

ואיך כל זה קשור לעולם שלנו, אתם בוודאי תוהים. אז הכל קשור. כי שלושת המרכיבים האלו בדיוק, הם עבורי גם מרכיבי היצירה. היצירתיות, העיצוב וההמצאה. החדשנות. קחו צעד אחורה, תקראו את הדברים שוב. במקום ריצה חישבו על יצירה. זה הכל מתחבר. 

יצירה וריצה, אותן אותיות בדיוק…


ועוד דבר קטן אחד,
לרצים מביניכם. אם בא לכם מרוץ כפרי, שמח כמו פעם. באווירה אביבית, ספורטיבית, פשוטה - אני מארגן אחד כזה בדיוק. 
כל הפרטים כאן.
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED