תעמיס לי

: אלעד משען 05 אפריל 2015
8138
הרבה דובר על עומס.
אבל לא מספיק.
עוד מגיפה בעידן החדש. מחלחלת לה מתחת לפני השטח, תופחת ומתעצמת לנגד עינינו העיוורות, ואנחנו לא שמים לב בכלל...

כבר כמה עשורים שהתרבות שלנו מכינה את היסודות והתשתית, מפיתוח ושיכלול הקפיטליזם באשר הוא, דרך הגלובליזציה שעוטפת את הכפר הפרובינציאלי שלנו מכל כיוון ועד לצינורות התעבורה הוירטואליים הנחפרים תחת יסודות היומיום שלנו. 

ואנחנו עמוסים לעייפה. קמים בבוקר אל ארון בגדים עמוס. מול מכונת הקפה אנחנו בוחרים קפסולה מתוך 13 טעמים שונים. נכנסים לאוטו ומזפזפים בין עשרות תחנות רדיו, שדרנים במירוץ עצמי לדחוס עשרות אייטמים בזמן בלתי אפשרי. אקטואליה, דעות, חדשות, וויכוחים, פרשנויות ומזג אוויר. עולים על כביש עמוס במכוניות, עדר אינסופי של בדידות. עמוסים במחשבות, טלפונים, תקוות ואכזבות אנחנו מגיעים לעבודה. השולחן עמוס, המייל עמוס, חדר הישיבות עמוס והמקרר עמוס. הפיד בפייסבוק מכיל יותר מידע משנוכל לדעת, ובתקווה להשתלט על העומס הזה אנחנו בוחרים, או בורחים, אל עומס חלופי. פותחים יומן - עמוס. יורדים לצהריים - עמוס. בדרך הביתה עוצרים בסופר, אבודים בים העומס הצבעוני. מגיעים לבית לגלות את עומס הדברים מפוזר לכל עבר. נחים לרגע מול עומס ערוצים, שיחה קצרה על עומס של נושאים, ארוחת הערב עמוסה, כיור עמוס, אפילו מדף הסבונים והשמפו במקלחת עמוס לעייפה.
נכנסים למיטה אל עומס מחשבות ומפליגים חלומה. אל עומס חלומות. 

ומתוך העומס הזה, יש סיכוי בכלל להמציא מחדש? את עצמנו? עבור עצמנו? עבור האחרים? האם השארנו לעצמנו חלקת חיים אחת קטנה, לפליטה, ריקה וחלולה? מרווח קטן של כלום, חריץ עדין דרכו נשחיל משהו אמיתי, טהור, אותנטי? 

תפתחו את המדבר של החיים, את השממה. את המרחב הנקי, הפשוט. הריק, ממנו אפשר להתחיל לברוא מחדש. כל יום, כל רגע, בכל מקום. תנקו ותתנקו. תסירו שכבה אחר שכבה של עומס, של הרבה, של כובד ומשקל. תזרקו, תמחזרו, תתרמו. תעשו הכל לנבור עמוק ולהגיע חזרה אל הגרעין הדק. הגרעין הפשוט והבסיסי, שממנו אפשר לצמוח. לגדול. להמציא את עצמכם מחדש. 

להמציא את הדבר הבא.
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED