choose or lose

: אלעד משען 25 אוגוסט 2015
4622
קוראים לזה עידן השפע.
כל דבר שאנחנו צריכים, יש יותר ויותר ממנו - רק צריך לבחור. חופש הבחירה, עד כמה הוא נותן לנו חופש אמיתי?...

הרי אם חושבים על זה, אנחנו לא בהכרח מקבלים יותר החלטות מבעבר, היקף נקודות ההחלטה שלנו לא ממש צמח. אנחנו עדיין קונים לחם וחלב כמו פעם, קוראים ספר או שניים, ושומעים מוזיקה בין לבין. מה שבאמת צמח לו בשנים האחרונות הוא היקף הוויתור. בכל בחירה שאנחנו עושים, אנחנו מוותרים על משהו אחר, רק שעכשיו אנחנו מוותרים על הרבה הרבה יותר. אם פעם בחרנו שחור, זה היה על חשבון הנסקפה (היה גם על חלב…), אבל היום - אם נבחר באותו קפה שחור בדיוק, זה יהיה במקום האספרסו (והכפול) האמריקנו, הלאטה, הקפוצ׳ינו והנקודה ברורה. בתחילת שנות התשעים היו 3 רשתות טלויזיה בארה״ב. כשהצופה בחר לראות שלושה בדירה אחת, הוא ויתר על ביל קוסבי והחדשות. היום, על כמה הוא מוותר, עכשיו שיש מעל חמישים ערוצים?... וזה עוד בלי לפתוח את המחשב.

כשמוותרים יותר, מתוסכלים יותר. 
ואנחנו לא אוהבים להיות מתוסכלים, אז נשתדל לא לוותר. ובמקום שחופש הבחירה הגדל והולך יביא אותנו לבחירה הטובה ביותר - הוא רק מאלץ אותנו לא לבחור באמת. לזפזפ. קצת מזה וקצת מזה. אנחנו תזזיתיים יותר, קופצים מדבר לדבר - מולטיטאסקינג. אנחנו כבר לא ממש מסוגלים להתרכז בדבר אחד, הרי יש עוד כל כך הרבה שם בחוץ, בטוח טובים יותר מזה. אנחנו מאבדים קשב וריכוז - שמונה שנים ומספר המאובחנים כמעט הכפיל את עצמו. רוצים להכיר הכל, ובעצם לא מכירים כלום כמו שצריך. 

תקרא לי כשזה מוכן.
וכך, יותר ויותר מותגים עושים את הסינון בשבילנו. הגן הסגור מחליף את הקוד הפתוח, ההתמחות מחליפה את הפתיחות. המוגדר מחליף את האפשרי. צמצום מרחב הבחירה גם מצמצם את מרחב הויתור, ואיתו את עומק התיסכול. מבט חטוף אל המותגים השולטים מראה בבירור: אפל מסננת לכל עבר. זו השיטה. רוצה מעברון במצגת? תבחר מתוך חמשת אלו (ואיזה חמישה נפלאים הם). פייסבוק? אותו הדבר. אחוז קטן מהפוסטים של חברים שלכם באמת עולים לכם בפיד. בפייסבוק יודעים לסנן לכם רק מה שצריך. והגדולה מכולם - גוגל. פעם התפקיד היה לסדר את המידע, שזה בעיקר לשים חשוב למעלה ופחות חשוב למטה. היום, תוך היכרות אינטימית עם כל אחד ואחד מאיתנו, זה כבר לא רק לארגן - זה לסנן. ובגדול. תוצאות החיפוש הם לא רק מה שיש, אלא מה שמתאים לך. 

למקל הזה יש שני צדדים.
yo. אפליקציה. כל התפקיד שלה בעולם הוא לשלוח את המילה ״יו״ למי שתרצה. אין טקסטים, תמונות, סרטים, כלום. לא רק שסיננו לי את האפשרויות, השאירו לי אפשרות אחת (!) בלבד. 160 אלף הורדות בחודשיים הראשונים. אפליקציה שלקח 8 שעות להכין היתה מוערכת ב-10 מיליון דולר ביולי 2014. פתאום גם לזה יש זכות קיום. אנחנו כל כך עייפים מלבחור, שאפילו הסינון לא מספיק לנו. תנו לנו אופציה אחת ונעבוד איתה. 

הפרסונליזציה של השפע.
אז מותגים לומדים אותנו, את ההרגלים שלנו, ההעדפות שלנו, הסגנון והלשון - ומסננים עבורנו. אבל נראה שזה כבר לא מספיק. אולי חופש הבחירה האמיתי הוא כשיבוא מותג ולא יסתפק בלדעת מה לסנן, אלא גם איך לסנן. לא רק כמות אלא איכות. יש מי שירצה רק תפוח ביום, יש מי שירצה מטע בחצר האחורית. אני רוצה מותג שיתן לי להחליט איך אני רוצה להחליט. מה אם פייסבוק יחזיקו ברומטר אחוזים בצד, ואני אחליט כמה לסנן? ואולי גוגל יחזיקו תיקיית פרופילים אישית ואני אחליט על פי איזה פרופיל לסנן. יום אחד ארצה להיות ההוא שמתעניין במכוניות, ויום אחר ארצה להיות רגיש ואימפולסיבי בעל חוש הומור. אבל גם אז אצטרך לבחור, לא?

ולוותר?


 
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED