ראליזם vs אסקפיזם

: דורון גולדנברג 07 יולי 2015
4930
תקופה לא ברורה.
מצד אחד אנחנו חיים בעידן של התפכחות. פוליטית, כלכלית, חברתית.
עידן בו סמכויות ישנות מאבדות מסמכותן, סמכויות חדשות יוצרות סקרנות וצפייה לבשורה חדשה.
התקשורת והטכנולגיה הופכות אותנו למודעים יותר מתמיד איך מערכות פועלות, השיטה שבה העולם עובד ומה באמת קורה מאחורי הקלעים של מקבלי ההחלטות. אנשים רוצים יותר ערכים, יותר אמת ושקיפות ויותר מוצרים ושרותים שמביאים להם ערך אמיתי בחיים. אנחנו פחות ופחות מאמינים לזיוף ולאשליה שיוצרים פוליטקאים ותאגידים, להבטחות שווא לעתיד נפלא, ולחיים אוטופים. תחושה של סוף עידן התמימות? לא בטוח.

מצד שני.
אנחנו בורחים.
למציאות מדומה ופנטסטית: צרכנות יתר, התמכרות למדיה הדיגיטלית - אינטרנט, משחקים, מובייל, מדיה חברתית (מדומה), טלווזיה והערצת מפורסמים ומצליחנים.

המדיה החברתית מספקת לנו הרבה מכל הטוב שלעולם לא יהיה לנו. המוצרים הללו, פונים לתשוקה זו של קהלם, וקובעים את תכניהם שיספקו זאת. 

ריאליזם הוא זרם באמנות, בספרות ובתאטרון. שהתחיל המאה ה-19 ומנסה לתאר את החיים כפי שהם. 
הריאליסטים בחרו את תיאור המעמדות הנמוכים כנושא מרכזי ביצירותיהם, בעלי אופי חברתי וביקורתי. מושאי ההתייחסות אינם עוד אצילים ורוזנים ושאר מפורסמים אלא פשוטי העם. אין בריאליזם ייפוי של המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא.
הריאליסטים התנגדו לרעיון הזרם הרומנטי והנאטורליסטי שבאו לצייר את המציאות כיפה ואף ליפות אותה יותר.
אסקפיזם היא הסחת דעת נפשית, באמצעות בידור או בילוי כלשהו, במטרה "לברוח" ממצבים לא נעימים במציאות היומיומית. אסקפיזם מוגדר על ידי ההתנהגות וע״י המוטיבציה שמאחוריה – הרצון לברוח מהמציאות.
כיום פעולות אסקפיסטיות נחשבות נורמטיביות עבור אנשים רבים.

אז מה באמת אנחנו צריכים?
שאלה טובה שמטרידה הרבה חברות וממתגים מסביב לעולם.
הגישה השלטת עד לפני מספר שנים הייתה האסקפיסטית - יצירת הזדהות עם הקהלים דרך הבטחות להגשמת חלומות נשגבים. הטרמינולוגיה המקצועית עסקה ב-״הבטחות מותג״, ״ערכים נשאפים״, ״אידיאל יופי, מודל לחיקוי וסיפורי הצלחה״.
אושר, שמחה, אהבה, הצלחה, אופטימיות והכל ארוז ב-סוף טוב.

אנשים קנו את זה. התרגשו, הזדהו, רצו להאמין שאכן העתיד מצויין. מותגים יצרו תקווה ובכך יצרו הזדהות והעדפה. תפיסה זו עדיין קיימת אבל כבר לא המרכזית. הגישה הראליסטית תופסת מקום גדול יותר ויותר בעולם.

אנחנו עדים להתרחשות מעניינת בה סמכויות ישנות נעלמות ומפנות מקום לחדשות, חלקם נקראים ״מותגי מעקף״.
מותגים שרובם מבוססי דיגיטל ומאפשרים לנו לעשות יותר בהרבה פחות זמן וכסף. גוגל מאפשר לנו למצוא כל מידע שקיים באינטרנט בחינם - פעם שילמנו עבור שירותים כמו 144. טריפ אדוויזר - עוזר לנו לטייל בעולם בחינם - זוכרים כמה שילמתם על לונליפלנט אחד? סקייפ מאפשר לנו לדבר ולראות מכרים בכל מקום בעולם בחינם - כמה עולה שיחה לחו״ל אצל הסמכויות הישנות.

יש עוד עשרות דוגמאות שהמכנה המשותף להם הוא הערך האמיתי שהמותגים האלו יוצרים עבורינו ומעל הכל הגישה הישירה, התועלתית והאמיתית. מותגים מתחילים להבין שתפקידם ליצור מוצרים שאנשים באמת צריכים ולא לגרום להם לרצות בכל דרך את מה שהם מייצרים.

הכרעה בין ראליזם לאסקפיזם?
אין. אולי נסתפק בכך שמותגים יאמצו גישה תכלית ואמיתית לגבי הערך שהם מייצרים עבור אנשים מצד אחד וימשיכו לפתח טכנולוגיות ומשחקים אסקפיסטים מצד שני.

 
© 2015 FIRMA. THE BRANDHOUSE. ALL RIGHTS RESERVED